החלטה בתיק ע"א 2875/05

1.        בהליך שבפני התעוררה שאלת סיווג הערעור, אם ברשות או בזכות. עניינו של ההליך בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב שלא להתיר למערערת בהליך זה להצטרף כמשיבה לע"ש 12255/04. המערערת שילמה למשיבה מס' 1 סכום של 10,491,328 ש"ח בהתאם לפסק דין שניתן על ידי כבוד השופט קלינג בבית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרת ה"פ 1510/95. המשיבה סירבה להוציא למבקשת חשבונית מס בגין הסכום וכן השיגה על השומה בטענה שהתקבול האמור לא היה במסגרת "עסקה" כהגדרתה בסעיף 2 לחוק מס ערך מוסף התשל"ו- 1975, ולפיכך אין להוציא בגינו חשבונית מס או לשלם מס ערך מוסף בעבורו. ביום 21.11.04 נדחתה ההשגה, ועל דחייה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

2.        ביום 17.2.05 הגישה המערערת בקשה להצטרף כמשיבה בהליך שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה בקשת ההצטרפות, בנימוק שלמחלוקת הכספית שבין המערערת למשיבה מס' 1 אין רלוונטיות להליך. מכאן ההליך בפני ערכאה זו, אשר הוגש כערעור בזכות. לטענת המערערת, אכן הדרך לתקוף החלטה זו של בית המשפט המחוזי היא על דרך של ערעור בזכות. כך, שכן הדיון בבית המשפט המחוזי נחשב ערכאה ראשונה, ולכן הערעור עליו הוא בזכות. עוד טענה, כי החלטת בית המשפט קמא הדוחה את בקשת המערערת להצטרף מהווה פסק דין כלפיה, ולא החלטה אחרת, באשר היא מסיימת את ההליך לגביה. בנוסף, למערערת לא יתאפשר להגיש ערעור על החלטה זו בתום ההליך, מאחר והיא כבר לא מהווה בעל דין בתיק. משיב מס' 2 הצטרף לעמדת המערערת.

3.        משיבה מס' 1 טוענת כי הליך זה צריך היה להיפתח כבקשת רשות ערעור.  המערערת אינה בעל דין, ולכן לא תוכל כלל לערער על ההחלטה, לפי ההלכה שנקבעה בע"א 6313/01 עזבון המנוח אלעד שיאון ז"ל נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(1) 567.  החריג להלכה זו נקבע בבג"ץ 188/96 צירינסקי נ' סגן נשיא בית משפט השלום בחדרה, פ"ד נב(3) 721, והוא שההליך יסתיים בהכרעה שיפוטית הפוגעת בזכות הופלדיאנית של המבקש לערער. המשיבה מס' 1 טוענת כי ככל שהפגיעה היא באינטרס, כלומר פגיעה שאינה משנה את מערך החובות והזכויות של המערערת, הרי שאין לה זכות משפטית לערער, וממילא דינו של הליך זה להתברר כבקשת רשות ערעור.

4.        לאחר עיון בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הליך זה להתברר כערעור בזכות. אין חולק בנסיבות המקרה כי החלטת בית המשפט המחוזי שלא לצרף את המערערת סיימה את המחלוקת בסוגיה זו של ההצטרפות. בכך נדחה הסעד העיקרי והיחיד לו עתרה בהקשר זה, והוא ההצטרפות. לא תהא גם למערערת הזדמנות אחרת לערער על החלטה זו בהמשך ההליך. במצב דברים זה, עומדת לה זכות הערעור. התנגדות משיבה מס' 1 מוסבת הלכה למעשה לגוף השאלה אם יש למערערת כלל מעמד בהליך. אולם זו השאלה הטעונה בירור ואין להיאחז בה בכדי לשלול את זכות הערעור דווקא. כמו כן, נראה כי בדחיית בקשת בעל דין להצטרף להליך תלוי ועומד, בייחוד בנסיבות מעין אלו שבפני בהן יש על פניו קשר של המערערת להליך, יש בוודאי פגיעה באינטרס של המערערת העולה כדי הקניית זכותה לערער על החלטה זו בפני ערכאת הערעור.

5.        התוצאה היא כי הערעור בזכות ימשיך להתברר וישמע בהתאם להחלטת כב' השופט א' לוי מיום 9.5.05.

ניתנה היום, י באייר התשס"ה (19.5.2005).

                                                             יגאל  מרזל

                                                                  ר ש ם 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: